חדשות מהשטח

לאחרונה לא התאפשר לי לכתוב ולדווח קצת על התפתחות הגידולים ושאר הפרוייקטים. למעטים שעוקבים ולאחד שדרש עידכון.. אנא קבלו את התנצלותי!

כבר הרבה שנים ברור לי שאני אוהב לראות ולהבין כיצד דברים מתפתחים וגדלים. כמעט כל דבר. החל מזרע של שעועית, דרך טכנולוגיות אפליקטיביות ועד התפתחות שלל מרכיבי האנושות והעולם שאנחנו חיים בו. למה? בדיוק.

ישנה דינמיקה של בדיעבד וצפייה לעתיד. לראות בדרך תפיסתך היחודית שרשרת חלקי דומינו שלא מפסיקה להתמוטט ולהבנות במקביל - זו פלא הבריאה והמוות. כמובן שקבלת תוצאות מהירות יותר מתגמלת ומספקת. לכן חשוב לי לעשות כמה דברים במקביל ולקצור תוצאות ללא הפסקה. קצת פסיכי מה לעשות. אני שמח שאישתי המקסימה זורמת (גם היא תהליך מרתק בפני עצמו). מספיק עם החפירות.

תחילה הקצפת. אחרי כמעט שמונה שבועות של גידול, שלושה צמחי דלעת הענק גדלים במרץ ושלוחות שניים מגיעות לאורך שלושה מטרים. לשמחתי הגידול של הדלעות כולל שלבים רבים ומעקב מעניין. כבר בתחילת החודש השני החלו לצוץ פרחים זכריים שלא הרבתי לתת להם יחס. אחרי שבוע של האטה בגדילה (עלים חדשים פשוט קפאו) נזכרתי בשיעורו של הגורו אלי זמסקי אודות כלכלת האנרגיה בצמח. זמסקי טען שבצמחים יש עדיפות לאבר מסויים על פני אחר כאשר מדובר במשטר הסוכר הזורם בצנרת הצמח. כלומר ברגע שהפרחים החלו לצוץ בכל מקום כל הסוכר שהעלים מייצרים עובר ישירות לפרחים ולא לעלים חדשים.  מאחר ואני מעוניין לייצור צמח עם כמה שיותר עלווה - מפעל לא נורמלי של סוכר לדלעת הכי גדולה שאוכל לגדל, החלטתי להסיר במספריים את כל הפרחים בצמחי הדלעת. נעזרתי במספריים חדות ושמרתי על ניקיון למרות שאני יודע שהדלעת היא צמח מאוד חזק והמחלות הנפוצות בה הן בעיקר פטריות עלה.

 כעבור 48 שעות בדקתי את הצמחים לגלות תוצאות מדהימות. מכל מפרק שהוסר ממנו פרח התגלתה שלוחה חדשה. כל העלים גדלו בפתאומיות ושני עלים חדשים ביצבצו הקצה השלוחה הראשית.

דלעת דרומית

דלעת מערבית

לאחר שכיוונתי את השלוחה הראשית אל מרכז הגינה אני יכול כעת לסדר את השלוחות המשניות הצידה שיגדלו במקביל ליצירת מבנה חנוכיה. במרכז החנוכיה תעמוד דלעת יחידה שתוזן מכל עבר מרשת יצור סוכר.

אז מה עשיתי עם הפרחים? נתתי לאישתי הבשלנית המוכשרת והיא הכינה פרחי קישוא ופרחי דלעת ממולאים!

פרחי דלעת

ממולאים בשלב האידוי

מוגשים בעיצוב ובטעם לא יאמן

 לפניי כמה פוסטים זרקתי כמה מילים על עץ עגבניות. אלו שיחי עגבניות שענפיהם מגיעים עד לאורך של 6 מטרים ונהוג לעצב אותם בצורה של עץ על ידי הדליה שלהם. אחרי המתנה של חודש הזרעים הגיעו במזל טוב מלונדון. מתוך 8 זרעים שהנחתי באדמה נבטו רק שלושה וזאת לאחר שימוש בכמה סוגי אדמות כי הנחתי שאלו זנים מפונקים במיוחד. העלים באמת שונים משאר זני העגבניות שגידלתי עד היום ומזכירים במראם את עלי הקורולה. אני אצטרך קצת יותר ממזל כדי לגדל את השלישיה האלו כי עושה רושם שהם עושים טובה שהם בכלל חיים... 

שתילי עצי עגבניות

תמונה מהחממה בפינה הרחוקה אפשר לראות

 8 שיחי עגבניות עם עשרות עגבניות בשלבים שונים

בטטות! עוד משהו נחמד שהחלטנו לעשות השנה. מאחר שאנחנו עצלנים קצת אז לא תמיד מתחשק להשקות. מצאנו דרך מעולה, פשוט ניילנו את האדמה ואפילו אין סנטימטר אחד חשוף לאויר. מאז שהנחנו אותה לפני שבועיים לא השקנו כלל. האדמה עדיין רכה ולכן רטובה (אדמת חמרה). השתמשו גם בדלי צבע ישן אחרי שחיררנו את התחתית ולפי חישוב גס נהנה לפחות משני קילו בטטות והרבה ירוק בגינה...

שתיל בטטה גדל בדלי צבע ישן

ההצלחה הייתה גדולה אז עשינו ערוגה שלמה של בטטות, חלק מיחורים וחלק מבטטות קטנות שהחלו להוציא ניצרונים.

ערוגת בטטות בתחילת הדרך

ביציאה למרפסת שלנו יש כמה עציצי נוי ותבלין. להפתעתנו שיח עגבניות החל לגדול בתוך צמח המיורם. פשוט מדהים לראות שעגבנייה לא זקוקה לכמעט אדמה על מנת לגדול לכאלו מימדים ולהניב הרבה פירות.

עציצי המפרסת

תודה שביקרתם בגינה שלנו!

ביי בנתיים

לחג השבועות: נוזל כביסה חצי תוצרת בית

לפני מספר חודשים, במהלך נבירה באינטרט, נתקלתי בפורום מעניין שטען שחומרי הכביסה שאנחנו קונים בחנות, במחיר מוגזם, לא ממש עובדים. גם עלתה הנקודה שרבים מהם לא ידידותיים לסביבה ושחבל שהם מגיעים בג'ריקנים ענקיים שנגמרים תוך חודשיים. אז החלטתי לחפש ולבסוף מצאתי המון מתכונים לעשיית נוזל כביסה טוב שמטפל בכל הבעיות האלו.

אחרי שמצאתי כמה ביקורות טובות על חלק מהמתכונים ניגשתי לעבודה, אבל מיד ניתקלתי במחסום מטורף. אין לנו בארץ וולמראט או רשת מטורפת שנותנת בחנות אחת הכל, אבל באמת הכל. המתכונים הטובים מכילים חומרים שלא ניגישים כאן בארץ, אלא אם כן החלטנו לפנות למרכזי אספקה של מעבדות כימיות ושאנחנו מוכנים להזמין את החומרים בכמויות מסחריות.

רוב המתכונים נראים כמו בתמונה הזו:

מאחר ולא התכוונתי להכנס להוצאות ופרוייקטים מסחריים החלטתי לחזור אחורה ולבדוק מה באמת צריך בכדי לנקות בגד. כמה הופתעתי לגלות שכל המוצרים בשוק מובססים על משולש קדוש: חומר בעל פולריות כפולה - כלומר מסיס במים וגם בשומן, חומר מרכך מים (מפרקי אבנית) וחומר מייצב חומציות של מי הכביסה. כמובן שישנן תוספות של חומרי צבע וריח, ויש כאלו עם חומרים מחמצנים להלבנת הכביסה. לא ממש מעניין אותי להלבין בגדים (אפשר להוסיף פקק אוקונומיקה לכביסה כזו) וחומרי ריח אני מקבל מספיק במרכך הכביסה. אז התכווננתי על שלושת החומרים החשובים.

לפני שבוע הסתובבתי בסופרמארקט ענק שמכיל את מוצריי ניקוי בסיסיים. בדקתי ומצאתי שישנו סבון שמכיל את שני החומרים הראשונים הנחוצים בכדי להשיג דרך למוסס שומן ולהפוך את המים לרכים יותר וכך בעצם להשיג חדירות ומסיסות גבוהה של כל מה שאולי ונדבק לבגד. אולי זה מצחיק אבל זה אמיתי המוצר הזה הוא סינתבון הקלאסי. יכולתו הטובה שזכורה לי חיזקה בי את ההנחה שהרכיבים אכן מעולים. אבל חסר לי הבופר - מייצב החומציות או יותר נכון להגיד מייצב הבסיסיות. ניגשתי למדף האפייה באותו טיול ולקחתי 2 חבילות סודה לשתייה. סודה לשתייה מגיבה עם חומצות ומנטרלת אותן, התגובה מייצרת מלחים שונים וכך שומרת על רמת בסיסיות טובה לתהליך כולו.

אז נשארתי עם 2 מוצרים בסוף. רכשתי חבילה גדולה של סינתבון, בכל זאת אני מעוניין לעשות את רק פעם בכמה חודשים.

מכאן התהליך היה מאוד פשוט.


מציאת בקבוק עם פתח רחב ופקק. חיתוך הסבון לגודל מספיק לעבור בפתח הבקבוק.

הוספת 1 ליטר מים והנחה להתרככות הסבון. הנחתי את הבקבוק במקום שאני מבקר לפעמים בבית (כן כן) כך זכרתי לתת ערבוב לפעמים. למחרת הסבון נמס לגמריי והוספתי את הסודה לשתייה.

מאחר ואני אוהב מאוד ניסויים הייתי חייב לבדוק האם המוצר "שלי" טוב. השתמשתי במכנס בהיר מאוד אחרי שעבדתי איתו קצת בגינה. לא היו חסרים כתמים באזור הישבן והוא גם  עשוי מבד שקל להרגיש רכות אחרי התלייה ליבוש. השתמשתי בפקק אחד של 50 מ"ל למכונה מלאה ב-5 קילו כביסה לבנה, בטמ"פ של 60 מעלות.

התוצאות היו מעולות. לא נשאר כתם אחד ןהבד היה רך (תודה גם לפקק מרכך כמובן) מאוד. לא ציפיתי לקצף בזמן שהמכונה עבדה, אבל היה קצת בכל אופן.

לפני

אחריי

אז המבחן הזה עבר. מה נשאר לבחון? הכנתי תמיסה מרוכזת מאוד ל25 שימושים לפחות. לא אזרוק בקבוק פלסטיק 4 ליטר בסוף השימוש אלא אמלא את הנוכחי שוב. הכביסה יצאה נקייה במיוחד. האנשים הירוקים יכולים להיות שמחים שבמוצר הזה אין בוראט אלא סודה לשתייה שמציירת מלחים הרבה יותר ידידותיים לסביבה ללא בור רעיל. סינתבון עולה 9 שקלים ו2 חבילות סודה לשתייה 2 שקלים, אז גם חסכתי לא מעט כסף.

כמובן שאפשר לשפר את המוצר ולהוזיל אותו, מה שבכוונתי לעשות בפעם הבאה. אבל במעבדה מתחילים בקטן  ואז ממשיכים הלאה..

חג שבועות לבן, נקי ושמח!!

גבינת איכרים בייתית

אין כמו גבינה ביתית אם הולכים על בטוח. המתכון המעולה הזה לגבינת איכרים מאוד פשוט ואם פועלים לפיו מסיימים את ההכנה בפחות מ20 דקות, חוסכים לא מעט שקלים ונהנים מגבינה אמיתית ומיוחדת. מי שלא אוהב ללכלך כלים ישמח לדעת שבסוף יש לשטוף רק 3 כלים ולזרוק לכביסה בד סינון אחד. כולם מתלכלכים במי חלב, כך שלנקות אחר כך זה בדיוק 2 דקות!

אז מה צריך?

4 ליטר חלב

חצי כוס חומץ

כפית מלח וחצי

תבלינים מהגינה למי שאוהב גבינה מתובלת

טימין, שומית, ריחן, עירית וכו

מה עושים?

בסיר גדול (ממולץ סיר כרמי) מחממים את החלב על אש בינונית 5 דקות ואז מעבירים לנמוכה. מכבים את הלהבה 2 דקות לפני שהחלב רותח. אם יש מדחום אז לסגור את האש כשהמדחום מראה טמפ' של 90 מעלות. ממולץ לערבב פעם בדקה. השלב הזה דורש בדרך כלל 10 דקות. בזמן הזה אפשר להכין את בד/חיתול לסינון ולהניח אותו במסנן ספגטי וגם לקצוץ את התבלינים דק.

  

עכשיו כשהאש כבויה מתחילים לערבב בכף את החלב החם תוך כדי מזיגה של החומץ. תוך כמה שניות תתרחש הפרדה בין הגבן והמים. כשכל החומץ נמזג נערבב עוד 10 שניות ונניח לגבן לצוף בזמן שניגש לשלב הבא.

נשפוך את תכולת הסיר אל המסנן עם הבד לאט לאט ובזהירות! כעת יוותר במסננת הגבן עם מעט מים (חשוב להשאיר קצת). נעביר לכלי ערבוב שם נפזר את המלח ומי שאוהב תבלינים זה הזמן להוסיף אותם.

כשסיימנו לערבב נחזיר את הגבינה אל בד הסינון ונתלה מעל כיור למשך 2 דקות להוצאת המים ולקירור (זמן לשטוף כלים). ברגע שהטפטוף מפסיק מגיע החלק המעניין. כדי שתייווצר גבינה קשה שניתן לחתוך צריך לסחוט את הבד היטב. להחזיק אותו כך כמה דקות והגבינה תתקשה ותקבל צורה.

אך ניתן להשאיר את הגבינה במרקם יותר מעודן, לתת סחיטה קלה ולהעביר לכלי אחסון. בצורה הזאת הגבינה, ברגע שתתקרר הרבה יותר רכה, נוחה למריחה או כתוספת לסלט ירוק. 

יותר מחצי קילו גבינה נוצרת מ4 ליטר חלב. היא נשמרת בקירור למשך 10 ימים לפחות אם שומרים על ניקיון הידיים בעבודה והיא עולה בחישוב פשוט כ17 שקלים. 

אה והטעם שלה טוב יותר מכל גבינה שתמצאו בחנות. אז 20 דקות במטבח כדי להשיג בריאות ואיכות וגם זמן פנאי כייפי!

בתאבון!

דלעת בל"ג בעומר

מחר ל"ג בעומר. להרבה זה לא אומר הרבה והאמת שגם לי עד לאחרונה זה היה חולף כמו צום גדליהו.. אף פעם לא הייתה לי ההנחה שהחג רק לילדים. אנו עושים מדורות כל השנה, אצלנו בגן, אצל חברים ובכל מיני חורים בטבע. ההתכנסות הזאת סביב מדורה הוא אירוע שבטי בבסיסו ויש בו ניתוק כלשהו מהרבה דברים אוטומטיים בחיים. אפשר להרגיש את זה אחרי כמה שעות, אחריי שמתלכלכים קצת, מתמלאים בפוייקה ומתבשמים טוב, כשמישהו פתאום מוציא סמארטפון ומתחיל לבדוק מה קורה בפייס. זה מרגיש לא קשור, לא רק בגלל החברים, אלא גם בגלל הרגשת השבט שנמצא כאן עכשיו, אוירה של חיים באמת, הרבה יותר מתמונות ופוסטים במסך קטן.

השנה לקחתי על עצמי כמה פרוייקטים מיוחדים לגידול פירות בגן. לכל אלא שמעולם לא ביקרו (אתם מוזמנים) שנה שעברה הקמתי (בעזרתה של מעין אהבתי) בית רשת קטן בשטח. הקירות מרשת מש 50 במיוחד למניעת חדירה של סוגי חרקים רבים שמטיילים כאן בשכונה. בנוסף הוספתי חיפוי רשת צל 30 אחוז ויצרתי סה"כ 50 הצללה. בעזרת בית הרשת נהננו בעונה האחרונה ממלפפונים, עגבניות, הרבה חסות, סלרי, בזילקום, עלי מונגולד ועוד. אך השנה התחשק לי לצאת מהמיינסטרים. בעזרת המוטיבציה שאספתי מהחורף הארוך ולאור העובדה שגיליתי את E-BAY ואת מגוון הזרעים המאושרים ליבוא לארץ יצרתי לעצמי כמה הרפתקאות לעונה הקרובה.


דלעת ענק!

כן כן, החומר שממנו עשו את הכרכרה של סינדרלה. מאז שהייתי ילד רותקתי מהמסורת שנפוצה במושבים חקלאים ברחבי ארצות הברית - התחרות השנתית של הדלעת הגדולה ביותר . למי שלא מכיר, בכל שנה נאספים בכל מושב שמכבד את עצמו (באופן אמריקאי כמובן) איכרים מאותגרים אגרונמית יחד עם ההצלחה השנתית שלהם - הדלעת הכי גדולה שהצליחו לטפח. הכינוס בדרך כלל מתרחש באמצע הקיץ וכל איכר יוצא עם הטרקטור שלו כשהוא עמוס בדלעת אל הכנס. בדרך כלל ישנה תהלוכה יפה שבה שאר האיכרים משוויצים בפרי הענק שלהם וכולם שמחים ומחוייכים. אבל בלב כולם יש מתח גדול. המנצח של המושב זוכה להמשיך אל התחרות של המחוז ושם זה כבר לא בדיחה. בתחרויות המחוזות נהוג לחלק פרסים כספיים ויותר מכך האיכר זוכה לפירסום החווה שלו, דבר שמבטיח לו שנה מוצלחת של תהילה ושגשוג.

נלקח מהבלוג של שננון

המסורת הזו מלווה את החיים של רבים בארצות הברית. לא מעט הפכו את הגידול לאומנות המלווה באומונות תפלות ופאנטיות בלתי נתפסת. אבל אפשר להבין אותם, הם מגדלים פרי שמגיע ל-800 קילוגרמים!! או בצורה שהם אומרים..

That's a lot of pumpkin pie!

נלקח מ- Caption this

אחרי מספר השוואות בין מספר המדליות והנצחונות של האיכרים מצאתי את הזרעים הנבחרים ב-E-BAY. תהליך ההמתנה היה מייגע אבל לבסוף הזרעים הגיעו היישר מקליפורניה USA. ההתרגשות הייתה גדולה והאתגר שניצב מולי היה מרגש אף יותר. יחד עם הזרעים הגיעה חוברת הדרכה - אחריי הכל צריך קצת יותר מזרעים טובים כדי שיצאו פירות טובים...

ההמלצות לגידול שניתנו היו בגדר וודו יותר מאשר המלצה מקצועית. לא דיברו על שמש או דישון, חום או הדברה. כן ציינו בחצי משפט שיש להשקות באופן קבוע..!? הנחתי שהכוונה היא לא לשכוח להשקות. הדברים היותר מוזרים היו להניח את השתיל (אחרי הנבטה) בפינה חיצונית של השטח על תלולית בגובה חצי מטר וששלוחות הצמח פונות לכיוון היציאה מהחווה.  הנחתי שיש כאן עניין חברתי כדי שהשכנים יראו, או עניין אסטטי לצורה של הכניסה לבית. אבל יתכן שהם גם מאמינים בפנגשוואי.

4 עציצי דלעת ענק בתחילת הדרך- צולם באמצע אפריל 2013

לפי המלצה אחרת זרעתי בחודש אפריל כשעדיין קריר בלילות והימים לא חמים מדי. ניסיוני עם דלועיים שהנביטה מהירה. אך במקרה כאן לנבטים נדרשו 10 ימים עד שהציצו. תקופה מורטת עצבים של לבדוק בכל בוקר ולקוות לסימן חיים. נכון לרגע זה 3 נבטו בהצלחה וכנראה אחד מהם יהיה המועמד לתחרות המחוז... תמונות בהמשך השבוע. הכנתי כבר שלושה מקומות להנחת שלושת השתילים. כל מקום עם אופי קצת שונה של רמת קרינה וסוג אדמה. בכדי להשיג תוצאות "ענקיות" יש להוציא את כל הפירות מכל שתיל ולהשאיר אחד - הנבחר. אמשיך לעדכן את ההתקדמות בהמשך.

בשבוע הבא נציץ לפרוייקט נוסף שהחל של עץ עגבניות יוצא מהכלל..

מתוך www.chillinpanda.com

שבוע נעים וכייפי!

קצת פחות אוטומטי

כל כך הרבה דברים קורים עכשיו ובעצם תמיד קורים הרבה דברים. וכשנדמה שלא הרבה קורה, אז בוודאי מתחשק קצת שקט מכל הדברים.

לכל אחד יש תחושה שונה כאשר הוא שומע את המושג עץ החיים. חלקנו נזכרים בציורים הודים שמסמלים מחזוריות וכל מיני אנרגיות, חלק רואים בדמיונם עץ מלא יצורים חיים וכן הלאה. בחרתי לפתוח את השיתוף הזה עם עץ בריא וטוב שמרמז בין היתר על עץ החיים המיתולוגי.

אני מאמין בעצים. יש מאות אלפי סוגי עצים שמופיעים באלפי צורות והם חיים כמעט בכל פינה ביבשות העולם. די ברור לכולם, אז מה יש לאהוב? טוב, הם לא כאלה פעילים וגם לא מתקשרים יותר מדי. אז הם יפים וחלקם נותן פרי. הם מוסיפים קצת ירוק לערים ולפעמים חלקם באביב נותן תצוגת אופנה של תפרחות אקזוטיות. אז במה בדיוק אני מאמין?

אנחנו, בני האדם, היוצרים הדומיננטיים בממלכת החיות. והעצים הם היצורים הדומיננטיים בממלכת הצמחים. קשה לפספס את זה בטבע בתולי כששאר הצמחים נאלצים לחיות תחת העצים וליהנות משאריות האור שחודר דרך ענפיהם. הם כמונו הספיקו להתפתח ליצור גדול, שחי הרבה שנים ומאלץ רבים בממלכתו לחיות תחתיו. 

לא, אני לא מפחד מעצים. אני מתפעל מנוף העץ, מהענפים מהגזע המרשים. אבל הכי אני מתרשם ממה שאני לא רואה. זה העניין. מה שלא רואים אבל בטוחים שהוא קיים הוא לא פעם הדבר שאוחז בכל. בעץ זה השורש. מצחיק להגיד, אבל כשאנחנו נעמדים ליד עץ אנו בעצם מרחפים מעל עץ נוסף שמחובר לזה שאנו רואים. זה אותו היצור או שזה לא? מה יקרה אם נחתוך את העץ בבסיסו ונעביר אותו לאדמה חדשה? האם נוף העץ יחיה או שרק השורש, כפי שרבינו ראינו, יחיה וילבלב אחרי הגשמים?
כן, כן גם בזה אנחנו דומים לעצים. אבל כל זה לא ממש הכוונה של עץ החיים, אולי חלק, אבל לא העיקר. הבסיס הזה, השורש, הוא בסיס הדעות שמחזיקות אותנו חיים במציאות שלנו. אנו נשענים על מעשי העבר, על מה שלמדנו וראינו. אנו ניזונים מהבסיס הזה ושוכחים ממנו באותו הזמן - בדיוק כפי שאנו מרחפים מעל מערכת השורשים של עץ ענק כשמבטנו למעלה אל הצמרת. 

זו דרכנו, לפעמים קצת לא הוגן. אנחנו קצת תקועים בעבר ורוצים קצת יותר חדש. כי חדש זה מרגש, מעניין, נוצץ! אז נולדו למקום שיש מה שייקח אותנו ממקום למקום ושיש מה שמאכיל אותנו ברגע. יש מי שבונה לנו פינה לישון ויש המון כאלו שנותנים לנו הרבה כדי שאנחנו נעשה פחות. זה גם די ברור למה. לא נכנס לעולם הזה. אבל כן נגיד את הברור מכל - כאשר עושים למעננו אנו נעשה פחות. כאשר נעשה פחות אנו נהנה יותר לעשות דברים שאנחנו באמת אוהבים לעשות בזמן הפנאי. ומה הכי כיף לעשות בזמן הפנאי? מה שהמקום שאליו נולדנו השאיר לנו לעשות.

כשהתרבות והחוויות שאנחנו מקבלים מצטמצמים אפשר להסתכל קצת אחורה, בסדר, אפשר גם להסתכל הרבה אחורה. לעשות דברים בעצמנו, לפעמים מאפס, זו חוויה לא קטנה שמלאה באתגרים, סיפוק והנאה. כמה חוויות כאלו יש לנו ממסע קניות או צפייה בטלוויזיה? והדברים האלו נמצאים מולנו ואפשר לעשות אתם עם המשפחה והחברים.

אז פחות דיבורים. החלק הקשה עבורי זה התיעוד של כמה הפרויקטים שרצים והעלה שלהם בלי יותר מדי התפלספויות, אבל יהיו קצת..


אז קצת פחות לקנות, קצת פחות טלוויזיה, קצת פחות לדבר על אולי, קצת פחות לפחד לעשות. יותר לעשות לבד, יותר לעשות יחד, יותר ללמוד, לנסות וליהנות. יותר לחיות.

רועי