קצת פחות אוטומטי

כל כך הרבה דברים קורים עכשיו ובעצם תמיד קורים הרבה דברים. וכשנדמה שלא הרבה קורה, אז בוודאי מתחשק קצת שקט מכל הדברים.

לכל אחד יש תחושה שונה כאשר הוא שומע את המושג עץ החיים. חלקנו נזכרים בציורים הודים שמסמלים מחזוריות וכל מיני אנרגיות, חלק רואים בדמיונם עץ מלא יצורים חיים וכן הלאה. בחרתי לפתוח את השיתוף הזה עם עץ בריא וטוב שמרמז בין היתר על עץ החיים המיתולוגי.

אני מאמין בעצים. יש מאות אלפי סוגי עצים שמופיעים באלפי צורות והם חיים כמעט בכל פינה ביבשות העולם. די ברור לכולם, אז מה יש לאהוב? טוב, הם לא כאלה פעילים וגם לא מתקשרים יותר מדי. אז הם יפים וחלקם נותן פרי. הם מוסיפים קצת ירוק לערים ולפעמים חלקם באביב נותן תצוגת אופנה של תפרחות אקזוטיות. אז במה בדיוק אני מאמין?

אנחנו, בני האדם, היוצרים הדומיננטיים בממלכת החיות. והעצים הם היצורים הדומיננטיים בממלכת הצמחים. קשה לפספס את זה בטבע בתולי כששאר הצמחים נאלצים לחיות תחת העצים וליהנות משאריות האור שחודר דרך ענפיהם. הם כמונו הספיקו להתפתח ליצור גדול, שחי הרבה שנים ומאלץ רבים בממלכתו לחיות תחתיו. 

לא, אני לא מפחד מעצים. אני מתפעל מנוף העץ, מהענפים מהגזע המרשים. אבל הכי אני מתרשם ממה שאני לא רואה. זה העניין. מה שלא רואים אבל בטוחים שהוא קיים הוא לא פעם הדבר שאוחז בכל. בעץ זה השורש. מצחיק להגיד, אבל כשאנחנו נעמדים ליד עץ אנו בעצם מרחפים מעל עץ נוסף שמחובר לזה שאנו רואים. זה אותו היצור או שזה לא? מה יקרה אם נחתוך את העץ בבסיסו ונעביר אותו לאדמה חדשה? האם נוף העץ יחיה או שרק השורש, כפי שרבינו ראינו, יחיה וילבלב אחרי הגשמים?
כן, כן גם בזה אנחנו דומים לעצים. אבל כל זה לא ממש הכוונה של עץ החיים, אולי חלק, אבל לא העיקר. הבסיס הזה, השורש, הוא בסיס הדעות שמחזיקות אותנו חיים במציאות שלנו. אנו נשענים על מעשי העבר, על מה שלמדנו וראינו. אנו ניזונים מהבסיס הזה ושוכחים ממנו באותו הזמן - בדיוק כפי שאנו מרחפים מעל מערכת השורשים של עץ ענק כשמבטנו למעלה אל הצמרת. 

זו דרכנו, לפעמים קצת לא הוגן. אנחנו קצת תקועים בעבר ורוצים קצת יותר חדש. כי חדש זה מרגש, מעניין, נוצץ! אז נולדו למקום שיש מה שייקח אותנו ממקום למקום ושיש מה שמאכיל אותנו ברגע. יש מי שבונה לנו פינה לישון ויש המון כאלו שנותנים לנו הרבה כדי שאנחנו נעשה פחות. זה גם די ברור למה. לא נכנס לעולם הזה. אבל כן נגיד את הברור מכל - כאשר עושים למעננו אנו נעשה פחות. כאשר נעשה פחות אנו נהנה יותר לעשות דברים שאנחנו באמת אוהבים לעשות בזמן הפנאי. ומה הכי כיף לעשות בזמן הפנאי? מה שהמקום שאליו נולדנו השאיר לנו לעשות.

כשהתרבות והחוויות שאנחנו מקבלים מצטמצמים אפשר להסתכל קצת אחורה, בסדר, אפשר גם להסתכל הרבה אחורה. לעשות דברים בעצמנו, לפעמים מאפס, זו חוויה לא קטנה שמלאה באתגרים, סיפוק והנאה. כמה חוויות כאלו יש לנו ממסע קניות או צפייה בטלוויזיה? והדברים האלו נמצאים מולנו ואפשר לעשות אתם עם המשפחה והחברים.

אז פחות דיבורים. החלק הקשה עבורי זה התיעוד של כמה הפרויקטים שרצים והעלה שלהם בלי יותר מדי התפלספויות, אבל יהיו קצת..


אז קצת פחות לקנות, קצת פחות טלוויזיה, קצת פחות לדבר על אולי, קצת פחות לפחד לעשות. יותר לעשות לבד, יותר לעשות יחד, יותר ללמוד, לנסות וליהנות. יותר לחיות.

רועי